פסטיבל פרמטה מצפה רמון 2019 – אורי חן

היא התחילה לנגן בגיל 6, אבל כשהגיעה למצפה רמון לא חשבה שתלמד כאן מוסיקה. מפגש מקרי הוביל אותה לשנתיים מופלאות בבית הספר למוסיקה ולרסיטל מרגש.
פסטיבל פרמטה במצפה רמון 2019 - אורי חן
התחלתי לנגן פסנתר כשהייתי בת 6. איפשהו בגיל 8 החלטתי שאהיה פסנתרנית כשאהיה גדולה, ודמיינתי אולמות קונצרטים עם שורה אחת של אנשים (מעבר מזה לא העזתי לדמיין). בגיל 9 נתקפתי פחד שיש יותר מדי פסנתרנים מטורפים ברחבי העולם, צעירים ממני בחלקם, ושאולי עדיף שאוותר על חלום הפסנתרנות. אבל אהבתי יותר מדי את הנגינה ואת המוסיקה מכדי להפסיק.
המשכתי לנגן מוסיקה קלאסית עד הגיוס לצה"ל, ועד היום יש בי אהבה רבה למורכבות והעומק שבמוסיקה הזאת.
כל חיי הרגשתי שיש בי משהו שכמה ליצור מוסיקה. מתוך חופש. מתוך רעיון. מתוך ניסיון לתאר את העולם הזה, על עיוותיו השונים ועל היופי המפתיע שבו.
בגיל 22, כמעט במקרה, הגעתי למצפה רמון (קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא). אחרי שדשדשתי בין מלצרות בשתי משמרות בכל יום, פגשתי יום אחד, במקרה, את מרכז המוזיקה היישובי. התחלתי לנגן כל יום בהפסקה שבין המשמרות, וגיליתי שהמרכז הזה מאכלס בית ספר לג'אז. 
התפטרתי מהמלצרות וחזרתי לעולם המוזיקה. הפעם מתוך הבנה עמוקה שהחיים מתרחשים בכל מקרה, אבל אני מרגישה הרבה יותר חיה כשהידיים שלי מונחות על הפסנתר.
פסטיבל פרמטה במצפה רמון 2019 - אורי חן

היצירות והנגנים ברסיטל

את הקטעים שברסיטל כתבתי לאורך השנה האחרונה. 
הקטע הראשון נקרא Ego Issues, והוא בנוי משלושה חלקים. 
בחלק הראשון מנגן בו הטריו שהקמנו יחד – רועי בסון (קונטרבס), עומרי קמרי (תופים), ואני (פסנתר).
בחלק השני מצטרפת ענת ברנדס (שירה), ובחלק השלישי אמיר מנקובסקי (סקסופון). 
 יצירה זו מתארת אספקטים שונים של המאבקים מול העצמי, שמורגשים בכל יום בעיסוק ביצירה בכלל ובמוסיקה בפרט, כאילו מישהו מציב מראה ישר מול העיניים בכל רגע, שקשה לעיתים לראות מבעד לה. 
החיים באמצע המדבר לימדו אותי שאין באמת איפה להסתתר מפני עצמנו, ושאולי לעולם לא אצליח להבין מי הוא ה"אני" שבי עד הסוף – אבל אין מנוס מלנסות.

המנגינה של הקטע השני, A Strange Bird, נולדה מעצמה. אחרי שיחה עם חבר קרוב, שיחה שהדהדה בי מאוד חזק. הלכתי להתאמן במרכז המוזיקה. כשהתיישבתי ליד הפסנתר המנגינה התחילה להיווצר לאיטה. אפקט מוזר שכזה, השיחה פוגעת בך ויוצאת החוצה כצלילים חזרה לעולם. 

הקטע האחרון נקרא Ocean והוא דואט שלי עם רועי על הקונרטבס.

הוא נכתב מתוך תחושה של הליכה לאיבוד. אוניה שטובעת, אבל לא בלב הים אלא בלב האוקיינוס. עד היום זו תחושה שחוזרת, אבל יש בה גם יופי מסוים – ככל שהדרך שלי במוסיקה ממשיכה אני מבינה שמה שאני מכירה הוא רק קצה קצהו של האוקיינוס. וזה מאיים ונפלא בעיניי באותה מידה.

כמה מלים על תהליך היצירה

הרבה מההשראה למוסיקה ולרעיונות העיבודיים לקטעים הגיעה מהחברים שנמצאים איתי כאן. חלק מהם נכתבו מראש עבור נגנים מסוימים (שאכן מופיעים פה איתי), ואני מרגישה שהם אחראיים ליצירת הקטעים לא פחות ממני.

קהילת אוהבי מצפה רמון

אוהבים את המדבר? חושבים על קבלת השראה במקום מיוחד?

אנו מזמינים אתכם להצטרף לקהילת אוהבי מצפה רמון

תיהנו מעדכונים על הדברים המיוחדים שקורים במצפה רמון, יחד עם הנחות לפסטיבלים, סדנאות, טיולים, הופעות ועוד.

 

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב print
Print
mood_bad
  • אין תגובות עדיין.
  • chat
    הוסף תגובה
    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות
    X
    X